מאת: שגאו מנגסטה
תקופות סוערות מצמיחות מנהיגים דגולים"
(מתוך הספר המנהיג הטבעי, רובין שארמה)
תובנה שלקחתי מהמשפט הזה הוא:
שבמהלך ההיסטוריה אנו למדים שהמנהיגים
הגדולים צמחו דווקא בתקופות הכי סוערות,
בתקופות שכולם ישבו ובכו על מר גורלם בודדים
קמו ופעלו…
כשמדברים על מנהיגים האוטומט שלנו לוקח
אותנו למנהיגים שמובילים קבוצה, אירגון או
עם ושוכחים מהיא הנהגה עצמית.
הרי בננו כל אחד ואחד מאיתנו עובר תקופות סוערות,מאתגרות ולא פשוטות.
ופה נמדדת רמת המנהיגות שלנו בפן האישי.
מה אנחנו בוחרים לעשות בנקודה הזו ממש?
האם אנחנו בוחרים להוביל לקום ולהתקדם
למרות כל הקושי והאתגרים שבדרך או פשוט
לעצור?
אל לנו להתבלבל, מנהיג לא חייב להיות בהכרח
משהוא שמוביל אחרים
מנהיג אמיתי בעיניי זה אחד שלוקח על עצמו
אחריות ובוחר להרים את הראש ולצעוד קדימה.
מנהיגות נמדדת ביכולת שלך להעיז ולפרוץ את
הגבולות שלך.
וזה מצריך מאיתנו להתמודד עם משברים ועם
הבלתי נודע.
אך זו בדיוק הנקודה שמכריעה בין איפה שאנחנו
נמצאים היום ואיפה היינו רוצים להיות.
אלברט איינשטיין הגדיר מהיא אי שפיות:
"אי שפיות היא לעשות את אותו דבר שוב ושוב
ולצפות לתוצאות שונות"
אי אפשר להשתמש בבעיות ובאתגרים שלנו
כסיבה למקום שבו אנו נמצאים בו היום.
כשאנחנו בוחרים להנהיג אנחנו בוחרים לשים
את התירוצים בצד ובוחר לצעוד קדימה ולחפש
פיתרונות!
מה לפי דעתכם יכול לעזור לנו לפתח
את יכולת ההנהגה שלנו?
לילה קסום.
היי, זו תגובה.
כדי לשנות, לערוך, או למחוק תגובות, יש לגשת למסך התגובות בלוח הבקרה.
צלמית המשתמש של המגיב מגיעה מתוך גראווטר.